<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"א</h1>
<h2>דף כ.</h2>
מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו פרש"י מי הפקידו אצלו או מלוה או לוה או שמא מקצתו פרו' ונתנוהו לו בשלישות לא יחזיר ויהא מונח עד שיבא אליהו ואפי' שניהם מודים לא יוציאנו מידו אלא קרוע. והרא"ש כתב שנעשה במעמד שניהם דלא חיישינן לקנוניא. ועוד פשוט ואם יש עמה' סמפונו' יעשה מה שבסמפונו' והשטרו' שנכתבו עליה' הסימפונו' בחזק' פרועי' וכתבו התוס' כשמצאן בין שטרות קרועי' דאם לא כן שמא צוה לכותבו שיהא מזומן אצלו כשיבא לפורעו. ומה שאמרנו לא יחזיר ואם מת אפילו יתומים לא יחזירו כמו שכתבתי ביתומים ודקדקו שם התוספות כי לפי סוגיית הגמרא כי בשתי כריכות אפילו לא תבעי ליה דהוא שמא ושמא חייב בבא לצאת בידי שמי' ובכרך אחד פטור אפילו לצאת ידי שמים ואח' משנים שהפקידו אצלו ולא תבעו לו פטור אפילו לצאת ידי שמים ואם אמר איני יודע אם הפקדת אצלי אפי' הלוה טוען בריא שהפקיד אצלו פטור וחייבין בבא לצאת ידי שמים. ודוקא שטוען תובע בריא אבל אם זה אומר איני יודע פטור אפילו בבא לצאת ידי שמים מציעא.
<h2>דף לז.</h2>
שנים תובעין אותו כל אחד אומר אני הפקדתי אצלך מנה והוא אומר אחד מכם הפקיד אצלי ואיני יודע אי זה הפקידו זה מנה וזה מאתים זה שלא בפני זה וכל אחד אומר מאתים שלי ישבע כל אחד ויטול כמאמרו שהרי הוא פושע שהיה לו לדקדק בטוב מי הוא שהפקיד אצלו ומי הוא בעל המנה או בעל המאתי' ודוקא שהפקידו בשתי כריכות אבל בכרך אחד אם הפקידו זה שלא בפני זה זה מנה וזה מאתים וכל אחד אומר מאתים שלי נותן לכל א' מנה ומנ' הנשא' יהא מונח עד שיב' אליהו או יוד' זה לזה מאחר שהפקידו בכרך א' ולא היו המפקידי' מקפידי' זה על זה לתת כל אחד הפקדון שלו לבדו כמו כן הנפקד לא דקדק בעני' של מי המנה ושל מי המאתים ולפיכך לא יפסיד כלל וכן הדין בשני כלים אחד גדול ואחד קטן ובכרך אחד יתן קטן לזה ודמי קטן לזה מדמי גדול והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו לפי דברי רב אלפס אבל לפי רש"י אפילו הפקידו בשתי כריכות כל זמן שהיו שניהם יחד בשעת פקדון הכי הוא כמו שהפקידו אצלו בכרך א' ודקדקו שם התוספו' וכו' כמו שכתוב לעיל כי שם מקומו מציעא.
<h2>דף מט:</h2>
המפקיד אצל חבירו ואמר ליה נפקד הא ביתא קמך אפילו שומר חנם אינו ואם אמר ליה הנח לפני הוי שומר חנם ואם אמר לו הנח לפניך אינו אפילו שומר חנם ואם אמר ליה הנח בעיא ולא איפשיטא ודוקא בשוק אבל בחצר אם אמר ליה עול עול ואנטר לא קאמר וכתב רב אלפס בהא דלא איפשיטא דלקולא עבדינן מציעא. אינו נעשה שומר שכ' בתנאי פירוש ואפילו היה בענין שיוכל להשתמש במעות שהפקיד אצלו אינו נעשה בשביל זה שומר שכר אלא אם כן עשה תנאי עמו שיתן לו שכר אח"כ מציעא. כל האומנין שומרי שכר הן ואם אמרו הבא מעות וטול שלך אכתי הוי שומר שכר אבל אם אמר טול שלך והבא מעות או גמרתיו והבא מעות הוי שומר חנם מציעא [פ' ע"ב].
<h2>דף פא.</h2>
לוקח בהמה לשלשים יום לא שואל הוי ולא שוכר הוי ומסתבר דשומר חנם הוי וחייב בפשיעה מציעא [צ"ו ע"ב] הלוקח כלי מבית האומן לבקרו או שום דבר ממוכר ונאנס בידו חייב והוא שרוצה אותה כולו והוא שיהיה דבר שקצובין דמיו ונמכר במהרה שהוא זבינא חריפ' כל ההנאה מלוקח אבל בדבר שאין דמיו קצובין או דבר שאינו נמכר מהרה או שאינו רוצה כי אם מקצתו פטור כי כל ההנאה ממוכר ומ"מ אפילו נתחייב באונסיו יכול לחזור בו מן הקנייה לוקח ולא מוכר כמו שכתבתי בדיני טלטל מציעא בתרא. לשון הרב רבינו משה בר מימון זכר צדיק לברכה בשאלה (פ"ח) [פ"ז הי"ב] המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון למדינת הים והרי השומר רוצה לפרש מיבשה לים או לצאת בשיירא יש מי שהורה שאם השומר הביא הפקדון לב"ד הרי הוא פטור מאחריות שמירתו ודברים של טעם הם שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדון של זה שברח ואי אפש' להוליכו עמו שמא יארעו אונס ויהיה חייב באחריותו ובית דין מפקידין אותו ביד נאמן אצלם משום השב אבדה לבעלים ע"כ. לקח כלי מבית אומן לשגרו לבית חמיו והתנה עמו שאם מקבלי' אותו שית' דמיהן ואם לאו שיתן לו לפי טובת הנאה ונאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר מציעא [פ"א ע"א] פירוש פטור מהאונסין וחייב בגנבה.
<h2>דף פא:</h2>
שומר שמשך חייב מיד כל אחד בדינו שומר חנם בפשיעה ושומ' שכר בגניבה ואבדה ושואל באונסין. ואם אמר שמור לי ואמר לו הנח לפני נעשה מיד שומר חנם בלא משיכה וכן שאר שומרים ששומר חנם ושומר שכר חייבין מיד כשקבלו עליהם לשמו' כלומ' שאמר הנח לפני ואם אמר ליה הנח לפניך אינו שומר ואם אמר ליה הנח סתם ספק כי היא בעיא ולא איפשיטא ומספיקא לא מפקינן ממונא. ומשכיר ומשאיל כיון שמשך שוכר ושואל אינו יכול לחזור בו משכיר ומשאיל ולכך תקנו משיכ' בשומרין (ואם בסתמא אי קביל עליה נטירותא או לא תמצא בדיני נזיקין בחלק ראשון) קמא מציעא.
המפקיד אצל חבירו ואמר ליה נפקד הא ביתא קמך אפילו שומר חנם אינו ואם אמר ליה הנח לפני הוי שומר חנם ואם אמר לו הנח לפניך אינו אפילו שומר חנם ואם אמר ליה הנח בעיא ולא איפשיטא ודוקא בשוק אבל בחצר אם אמר ליה עול עול ואנטר לא קאמר וכתב רב אלפס בהא דלא איפשיטא דלקולא עבדינן מציעא. אינו נעשה שומר שכ' בתנאי פירוש ואפילו היה בענין שיוכל להשתמש במעות שהפקיד אצלו אינו נעשה בשביל זה שומר שכר אלא אם כן עשה תנאי עמו שיתן לו שכר אח"כ מציעא. כל האומנין שומרי שכר הן ואם אמרו הבא מעות וטול שלך אכתי הוי שומר שכר אבל אם אמר טול שלך והבא מעות או גמרתיו והבא מעות הוי שומר חנם מציעא [פ' ע"ב].
<h2>דף פג.</h2>
כל השומרין במקום שיכולין להביא ראיה שמצויין שם עדים כגון בשוק או שיש קול כגון שאומרין על דבר גדול שאינו יכול להיות שאם היה כמו שאומר שלא היה קול בעיר ולא יצא קול או מביא השומר ראיה או משלם ואינו נפטר בשבועה כגון אם שבר כלי בשוק שיש שם רבים מצויין תדיר והיה שומר על אותו הכלי יביא עדים שלא נשבר בפשיעה ואם לא יביא ישלם ובמקום שאין שם עדים נשבע שלא נשבר בפשיעה ולא משביעי' ליה שנשבר שלא בכוונה מציעא (ובדיני שליחות תמצאנו). וכתב רבינו חננאל ורב אלפס דאי לא מייתי ראיה חייב לשלם ויש מי שכתב שאם אין לו ראי' שישבע ויפטר ושני הפירושים הביא רב אלפס והסכים לראשון.
<h2>דף צד.</h2>
לשון הרמב"ם ז"ל בשאלה ופקדון [פ"ו ה"ג] בעל הפקדון שהביא ראיה שפשע השומ' חיי' לשלם ואם טע' שומ' תנאי הי' בינינו של פיטו' אינו נאמ' שהרי יש עדים שפשע אין עדי' שפש' אע"פ שהפקיד אצלו בעדי' מגו דיכול לו' נאנסתי נאמ' ונשבע שלא שלח בה יד ושאינו ברשו' ושהיה ביניהם תנאי עד כאן. מתנין כל השומרין להיות פטורין או משבועה או מלשלם וגם השואל וכן מתנה שומר חנם להיות כשואל ואין צריך קנין לכל אלו התנאים. וכתב רבינו מאיר שאפילו מי שנתחייב באונסין אם אמר והתנה שלא באחריות דאפילו שומר חנם לא הוי והוי כמו הא ביתא קמך ולא דאמי לאומנין שאמרו טול שלך והבא מעו' דהוי שומר חנם דהת' תפיס ליה אאגריה כך כתב הוא בתשובה מציעא.
<h2>דף צח:</h2>
לוקח בהמה לשלשים יום לא שואל הוי ולא שוכר הוי ומסתבר דשומר חנם הוי וחייב בפשיעה מציעא [צ"ו ע"ב] הלוקח כלי מבית האומן לבקרו או שום דבר ממוכר ונאנס בידו חייב והוא שרוצה אותה כולו והוא שיהיה דבר שקצובין דמיו ונמכר במהרה שהוא זבינא חריפ' כל ההנאה מלוקח אבל בדבר שאין דמיו קצובין או דבר שאינו נמכר מהרה או שאינו רוצה כי אם מקצתו פטור כי כל ההנאה ממוכר ומ"מ אפילו נתחייב באונסיו יכול לחזור בו מן הקנייה לוקח ולא מוכר כמו שכתבתי בדיני טלטל מציעא בתרא. לשון הרב רבינו משה בר מימון זכר צדיק לברכה בשאלה (פ"ח) [פ"ז הי"ב] המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון למדינת הים והרי השומר רוצה לפרש מיבשה לים או לצאת בשיירא יש מי שהורה שאם השומר הביא הפקדון לב"ד הרי הוא פטור מאחריות שמירתו ודברים של טעם הם שאין אוסרין זה במדינה זו מפני פקדון של זה שברח ואי אפש' להוליכו עמו שמא יארעו אונס ויהיה חייב באחריותו ובית דין מפקידין אותו ביד נאמן אצלם משום השב אבדה לבעלים ע"כ. לקח כלי מבית אומן לשגרו לבית חמיו והתנה עמו שאם מקבלי' אותו שית' דמיהן ואם לאו שיתן לו לפי טובת הנאה ונאנסו בהליכה חייב ובחזרה פטור מפני שהוא כנושא שכר מציעא [פ"א ע"א] פירוש פטור מהאונסין וחייב בגנבה.
<h2>דף צט.</h2>
שומר שמשך חייב מיד כל אחד בדינו שומר חנם בפשיעה ושומ' שכר בגניבה ואבדה ושואל באונסין. ואם אמר שמור לי ואמר לו הנח לפני נעשה מיד שומר חנם בלא משיכה וכן שאר שומרים ששומר חנם ושומר שכר חייבין מיד כשקבלו עליהם לשמו' כלומ' שאמר הנח לפני ואם אמר ליה הנח לפניך אינו שומר ואם אמר ליה הנח סתם ספק כי היא בעיא ולא איפשיטא ומספיקא לא מפקינן ממונא. ומשכיר ומשאיל כיון שמשך שוכר ושואל אינו יכול לחזור בו משכיר ומשאיל ולכך תקנו משיכ' בשומרין (ואם בסתמא אי קביל עליה נטירותא או לא תמצא בדיני נזיקין בחלק ראשון) קמא מציעא.
<h2>דף קא:</h2>
כתבו הגאונים המפקיד אצל חבירו סחורתו להוליכה למקום פלוני ושינ' והוליכ' למקום אחר חייב באחריות הסחורה ונעשית עליו מלוה ובי' דין יורדין לנכסיו לפרוע לי' ומודיעין אותו אם יכולין להודיעו כאשר כתבתי בגביית חוב. לשון הרמב"ם ז"ל בשכירות פ"ז [ה"ז] מי שהכניס פירותיו לבי' חבירו שלא מדעתו או שהטעהו עד שהכני' פירותיו והניחם והלך לו יש לבעל הבית למכור מאותם פירות כדי שיתן שכר הפועלים שמוציאין אותם ומשליכין אותם לשוק ומדת חסידות היא שיודיע לבית דין וישכרו במקצת דמיהן מקו' משום השבת אבדה לבעלים אף על פי שעשה שלא כהוגן עד כאן. נראה מדבריו שלא חילק בין קיימ' לאגרא ובין לא קיימא לאגרא ויש מי שכתב בחצר דלא קיימא לאגרא יש לו רשות להוציאו כדאמרי' עביד איניש דינא לנפשיה אבל בחצר דקיימא לאגרא לא אפילו הודיעו זולתי בדבר שעשה שלא כהוגן.
